כשמדובר בסיליקה, ישנם שני סוגים עיקריים המשמשים בדרך כלל ביישומים תעשייתיים: סיליקה משקעת וסיליקה מבוזה. בעוד ששני סוגי הסיליקה משמשים כחומרי חיזוק בניסוחי גומי ופלסטיק, ישנם הבדלים ברורים בין השניים.
סיליקה מושקעת מיוצרת באמצעות תגובה כימית בין סיליקט נתרן לחומצה גופרתית. סוג זה של סיליקה מיוצר בתהליך רטוב, והמוצר המתקבל הוא אבקה דקה בעלת מבנה נקבובי. בשל שטח הפנים והנקבוביות הגבוהים שלה, סיליקה משקעת משמשת בדרך כלל כעזר זרימה ועיבוי במגוון רחב של יישומים, כולל ציפויים, דבקים ותרופות.
לעומת זאת, סיליקה מעוטרת נוצרת באמצעות תגובת גז בין סיליקון טטרכלוריד וחמצן. כתוצאה מכך נוצר סיליקה אמורפית טהורה ביותר, בעלת גודל חלקיקים קטן במיוחד ושטח פנים גבוה. סיליקה מעוטרת משמשת בדרך כלל כחומר עיבוי וחיזוק בצבעים, דבקים וגומיות בשל שטח הפנים הגבוה שלה ויכולתה לספוג כמויות גדולות של נוזלים. זה יכול לשמש גם כעזר זרימה וחומר נגד התגבשות באבקות וחומרים גרגירים.
הבדל מרכזי נוסף בין שני סוגי הסיליקה הוא שיטת הייצור שלהם. סיליקה משקעת מיוצרת בדרך כלל בכמויות גדולות בתהליך אצווה, בעוד סיליקה מבוזה מיוצרת בכמויות קטנות יותר בתהליך מתמשך. משמעות הדבר היא שסיליקה מעוטרת עשויה להיות יקרה יותר מסיליקה משוקעת, אך משמעות הדבר היא גם שניתן לייצר אותה בטוהר רב יותר ובשליטה מדויקת יותר על גודל החלקיקים ושטח הפנים שלה.
לסיכום, בעוד שסיליקה משוקעת וגם סיליקה מעוטרת נמצאים בשימוש נפוץ ביישומים תעשייתיים, לכל אחד מהם תכונות ברורות שהופכות אותו למתאים יותר ליישומים ספציפיים מסוימים. סיליקה מושקעת אידיאלית לשימוש כעזר זרימה ועיבוי, בעוד סיליקה מבוזה מצטיינת כחומר מחזק בשל גודל החלקיקים הקטן ושטח הפנים הגבוה שלה.